השארבייה הייתה מקום שבו נפגשו תושבי הקטמונים אחרי שעות העבודה כדי לשתות, לאכול, לשיר, לדבר ולשמוח. סבא סאלח, שעלה מעיראק עם סבתא זריפה, שכר כאן צריף ששימש במהלך היום עסק לתיקון נעליים, אך משעות הערב, נערמו האימומים בפינה, שולחן העבודה כוסה במפה, בקבוקי ערק נשלפו והסיפורים החלו להתגלגל. וזו הייתה השארבייה. תחנה לריענון הנפש – מקום של מפגש, היכרות ושכנות.
התגעגענו.













